פסק-דין בתיק ת"ג 56097-02-12

כללי

1.        ביום 29.02.12 הגישה המבקשת בקשה לתיקון גיל בהתאם לחוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963   (להלן: "החוק"). לטענת התובעת הינה ילידת 00.00.1948 ולא כאמור בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין 00.00.1945. בתביעתה עתרה גם המבקשת להורות לעיריית פתח תקווה לעכב את ביצוע סיום עבודתה בשל גיל פרישה אשר אמור להיכנס לתוקף בתאריך 01.04.12.

2.        כבר ביום 29.02.12 נתנה ע"י כב' השופטת מירה דהן החלטה ולפיה על המבקשת לתקן את בקשתה ולציין את היועמ"ש כמשיב.

3.        ביום 21.03.12 הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ביצוע יום הפרישה הקבוע ליום 01.04.12. בו ביום ניתנה ע"י כב' השופט נפתלי שילה החלטה ולפיה נתנה הבקשה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ביום 28.03.12 שבה התובעת והגישה בקשה לצו מניעה.

4.        ביום 04.04.12 הגישו המשיבים 1 ו-2 את תגובתם לבקשת המבקשת.

5.        היועמ"ש בתגובתו הפנה לפסיקה הידועה והמושרת בעניין של שינוי גיל לרבות נטל ההוכחה המוטל על המבקש לשנות את גילו. עפ"י הפסיקה על המבקשת נטל כפול: להוכיח, כי גילה הרשום במרשם האוכלוסין אינו נכון וכן להוכיח מהו גילה הנכון. עפ"י הפסיקה נקבע, כי כאשר למבקש אינטרס כספי בתיקון הגיל נטל הראייה המוטל עליו הינו מוגבר. במקרה דנן אין חולק, כי למבקשת אינטרס כספי ברור ומובהק והוא המשך רצונה להמשיך ולהיות מועסקת ע"י המשיבה 2.

6.         היועמ"ש בתגובתו הפנה וצרף את המסמכים הבאים: בקשה למתן תעודת זהות מיום 10.02.80, בקשה נוספת למתן תעודת זהות מיום 5.9.88 והודעה על שינוי שם מיום 17.04.63. בכל המסמכים האלה אשר הפרטים בהם מולאו ע"י המבקשת ואשר עליהם היא חתומה - מצויין כי שנת לידתה הינו 1945.

לאור האמור לעיל ובהתאם לפסיקה עתר היועמ"ש לדחות את בקשת המבקשת ולחילופין להורות על צירוף תצהירים של בני משפחתה ו/או חבריה, מסמך מאומת ומתורגם כדין ו/או עדות שיהא בהם כדי להוכיח פוזיטיבית את טענותיה בדבר שנת לידתה. כן בקש היועמ"ש לחקור את המבקשת והעדים מטעמה ככל שתחפוץ לעשות כן.

7.        המשיבה 2 אף היא התנגדה לבקשה ובתגובתה טענה כדלקמן:

-           עפ"י המסמכים שבידיה ובמיוחד תצלום ת.ז של המבקשת מצויין, כי תאריך הלידה של המבקשת הינו 00.00.1945.

-           המסמכים שצרפה המבקשת לבקשתה אינם מהווים ראייה מכרעת לגילה האמיתי של המבקשת.

-           העירייה נערכה לקליטת עובדת חדשה.

-           המבקשת ידעה זמן רב מראש, כי היא אמורה לפרוש מעבודתה ביום 01.04.12 והשתהתה שיהוי בלתי מוצדק ובלתי סביר בהגשת בקשתה.

8.        ביום 21.04.12 ועל סמך החומר שהיה בפניי נתנה על ידי החלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. כאמור בהחלטתי לא היה מנוס מדחיית בקשת המבקשת בשלב זה.  אין למבקשת אשר השתהתה שיהוי מופלג וקיצוני בהגשת בקשתה אלא להלין על עצמה. דבר פרישתה ביום 01.04.12 היה בגדר עובדה ידוע מראש ועל המבקשת היה להגיש בקשתה מבעוד מועד. גילה של המבקשת כרשום במרשם האוכלוסין היה דבר אשר היה ידוע לה מימים ימימה ומועד פרישתה לא נחת עליה כרעם ביום בהיר. לא זו אף זו במספר הזדמנויות שונות ציינה המבקשת כי הינה ילידת 1945. נוכח כל האמור לעיל ובפרט העובדה כי כאמור בתגובת המשיבה 2 היא "נערכה כבר לקליטת עובדת חדשה במחלקת הביטוחים במקום המבקשת ואין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית" (ס' 3 לתגובה) - דחיתי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע.

עוד עפ"י החלטתי התבקשה המבקשת להודיע לבית המשפט תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה, אם היא מבקשת להמשיך בהליך ולהגיש תצהירים של בני משפחתה ו/או חבריה, מסמך מאומת ומתורגם כדין ו/או עדות שיהא בהם כדי להוכיח פוזיטיבית את טענותיה בדבר שנת לידתה. עוד קבעתי, כי ככל שהמבקשת תחפוץ להמשיך בהליך יוגשו התצהירים והמסמכים תוך 15 יום מיום קבלת החלטתי זו וביהמ"ש יקבע מועד מוקדם ככל האפשר להוכחות ולסיכומים בע"פ.

9.        ביום 01.05.12 וביום 20.05.12 עתרה המבקשת בבקשות להארכת מועד להגשת התצהירים.

10.       ביום 15.07.12 הגישה המבקשת הודעה על ייצוג וכן מסמכים ועדויות. עפ"י הנטען בהודעה לאחר שקידה רבה וחיפוש מעמיק, צלח בידי המבקשת לאתר חברים ובני משפחה אשר יעידו ויוכיחו את טענתה כי שנת לידתה הינה 1948. המבקשת צרפה לבקשתה את הדרכון מאירן בו עלו הוריה יחד עמה וחלק מאחיה, בצרוף תרגומו לעברית עם אשור נוטריוני. עפ"י הרשום בדרכון שנת הלידה של המבקשת הינו 1946 ולא 1945. עוד נטען כי בדרכון נפלו טעויות רבות שנת לידתה של האם הוא 1000 לספירה. המבקשת הפנתה לתמונה המצורפת לדרכון וממנה ניתן לטענתה להבחין בגילה הצעיר של המבקשת כבת שנתיים לכל היותר בעת עלייתה לארץ בשנת 1950 ובוודאי אין המדובר בילדה בת 5. עוד צורפה לבקשה תעודת העולים משנת 1951 בפרדס חנה ובה מופיע גילה האמיתי של המבקשת - 3. לגבי שאר האחים ובני המשפחה ישנן טעויות שכן שני ההורים נרשמו כבני 38 שנה בעוד שיש ביניהם הפרש של 12 שנה. זאת ועוד למבקשת תעודת פטור משירות צבאי מינואר 1966. לפיכך טוענת המבקשת כי שנת לידתה האמתית הינה 1948 אחרת למה ניתן פטור אם היא בת 21? עוד צרפה המבקשת לבקשתה תעודת גמר כיתה ח' -1962. לטענתה תעודה זו מעידה כאלף עדים כי הרשום במרשם אינו נכון. עוד ובתמיכה לטענתה צרפה המבקשת להודעתה תצהירים של 5 חברות אשר למדו איתה בבית הספר היסודי מכיתה א' עד ח' ואשר היו בנות אותו הגיל בעת סיום לימודיהם , בנות 14. לטענת המבקשת לו היו יודעות כי המבקשת בת 17 היה הדבר ניכר בעיניהן. התצהירים שצורפו הינם של העדות: דוד רבקה, טבת פרח, ימיני רונית טובה, כהן ששון רחל וסימנטוב (אנאקאר) בתיה. המבקשת אף מפנה לשאלון רישום עולה משנת 1963 בו אמנם מופיע כי הינה ילידת 1945 אך גם מופיע כי הינה נשואה למרות שנישאה רק במאי 1966. עוד צרפה המבקשת לבקשתה את פסק דינו של בית הדין הרבני מיום 03.05.1966. לטענתה המדובר במסמך בעל חשיבות מכרעת לבקשתה. לטענתה אין ולא היה כל עניין בקבלת פסק הדין אלמלא היה מדובר בשנת 1966 בקטינה.

באשר לשיהוי טוענת המבקשת כי בשנים האחרונות עניינה היה בטיפול בבעלה שחלה ולא התפנתה לעניינה. עוד טוענת המבקשת כי לתומה סברה כי המדובר בהליך של תצהיר ולא הליך משפטי, דבר שהייתה נערכת לכך לו ידעה זאת.  מוסיפה המבקשת וטוענת כי אין בציון שנת הלידה במסמכים שהוגשו למרשם כדי לסתור טענותיה. המדובר במסמכי "סטנסיל" בהם האדם הסביר ממלא את השנה המופיעה בת.ז שכן אחרת איך תתקבל בקשתו? עוד נטען כי המבקשת לא יכלה לרשום אחרת.

11.        הבקשה וההודעה המשלימה שהוגשה ע"י המבקשת ביום 15.07.12 נתנה עפ"י החלטתי מאותו היום לתגובה משימה מטעם  המשיב. בתגובתו חזר היועמ"ש על הטענה כי המבקשת לא הרימה את הנטל הרובץ על שכמה ועל כן יש לדחות את הבקשה. המשיב הפנה בתגובתו להחלטתי מיום 21.04.12 (סעיפים 6 ו-9 אשר בהם עמדתי על האינטרס הכספי שיש למבקשת בבקשה, השיהוי והמסמכים עליהם חתמה ברבות השנים.